סיפורי חיים | ביוגרפיות | סדנאות כתיבה | ארכיון משפחתי

כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, מהווה הזדמנות מיוחדת לראות את שהיה, להיזכר ולהזכיר. הזדמנות לשזור את הסיפורים והזיכרונות, לצרף תמונות ולספר לדורות הבאים.

הזדמנות להתקרבות, בין דורות, בין אדם לעצמו.

סדנאות לכתיבת סיפורי חיים

הוצאה לאור של ביוגרפיות וסיפורי חיים

הקמת ארכיון משפחתי

cropped-big1.jpg סיפור חיים משפחת יונה myfamily face51615d4a63054.jpg
לפרטים ולהרשמה לפרטים ולדוגמאות לפרטים ולדוגמאות
 לחצו כאן לחצו כאן  לחצו כאן

  חדש – מה הסיפור שלך?

מפגש אחד בן שעה וחצי בו נבחר להתמקד בתקופת חיים /אירוע מסויימים, נוסיף תמונות והנה ספר דיגטלי כתוב ומעוצב שאפשר לשלוח לכל המשפחה. 
לפרטים נוספים התקשרו אלי – גליה מימרן-מוסנזון – 050-8338699


 כדאי להכיר לפני שיוצאים יחד למסע לכתיבת הספר או לתיעוד המשפחה -

פגישת הכרות ראשונה, ללא תשלום

עכשיו הזמן להתקשר, לשאול ולהתרשם.

לפרטים נוספים, לכתיבת סיפור חיים וביוגרפיה, מוזמנים להתקשר אלי גליה מוסנזון – 050-8338699

ליצירת קשר דרך האתר לחצו כאן

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | להגיב

מה הסגנון שלכם?

יש שתי דרכים (בוודאי יש עוד) שאנשים אוהבים לכתוב בהן. שיטה אחת היא בסגנון חופשי, שיטה בה אנחנו מניחים לתת מודע להוביל. לא תמיד, או יותר נכון, כמעט אף פעם, איננו יודעים מראש מה נמצא על הדף אחרי שנגמור לכתוב. השיטה השנייה היא כתיבה מונחית על ידי שאלות.

כשאנו מתחילים לכתוב את סיפור חיינו, או חלקים ממנו, כדאי לנסות את שתי השיטות גם יחד. בדרך כלל תהיה שיטה אחת שתהיה לנו יותר נוחה, יותר מתאימה לאופי שלנו, להרגלים. ודווקא בגלל זה כדאי לנסות גם את השיטה השנייה, שממבט ראשון לא נראית כמתאימה לנו. ההזדמנות הזו, לצאת מההרגלים שלנו, יכולה להוביל למקומות חדשים ומפתיעים.

oh

 אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, כבר כתב ד"ר סוס

ואולי תגלו, שאין שיטה אחת שהיא מתאימה לכם, אלא שתי השיטות טובות, בהתאם למצב הרוח שלכם. לפעמים תתאים כתיבה מובנית ומונחית ולפעמים, פשוט לשפוך הכל על הדף. אולי, לפעמים, יהיה כדאי על אותן סיטואציות לכתוב פעם כך ופעם כך.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

אהבה גדולה

הריון ארוך היה לספר הזה. קדימה

בת שהגשימה חלום והוציאה ספר לזכר הוריה, הוצאיה לאור את סיפור החיים שלהם. ופעם, כשחיכיתי לתמונה חסרה, התוודתה ואמרה בחיוך, "בעצם אני מאוד נהנית מהיצירה הזו. לקרוא שוב את כל מה שכתבו הוריי ואת מה שכתבו עליהם. ההזדמנות להסתכל שוב ושוב בתמונות. יש לי הזדמנות לפגוש אותם שוב. מתאים לי שהכל לוקח זמן".

יצאתי מפגישה ראשונה בידיים מלאות בטקסטים, באלבומים ובהקלטות. לאט לאט הכל נארג ומצא את מקומו בספר. התמונה הלכה והתבהרה, באמת זוג מיוחד. לא, זו לא קלישאה, ולא כי זו הבת שלהם שמדברת עליהם. כנראה שבאמת יש אנשים כאלה, טובים ואוהבים, מקשיבים ומכבדים שביתם וליבם פתוח לכל. את זה קראתי בכל טקסט שהגיע אלי. מתחילת העבודה היה ברור לי השם של הספר, "אהבה גדולה".

ולפני פסח הספר היה מוכן. ובדיוק אז התבשרה המשפחה על ניתוח שצריך מישהו מהם לעבור. אחרי כמה ימים התקשרה אלי הבת וסיפרה בהתרגשות גדולה שהספר הגיע לידיה בדיוק בבוקר הניתוח.

"הספר כל כך חיזוק אותי", התרגשה, "החזקתי אותו כל היום בידיי כמו ספר תנ"ך. אני כבר מכירה כל אות וכל תמונה שיש בו. תודה".

ואני הודיתי לה על ההזדמנות לפגוש, מבעד למילים, אנשים מעוררי השראה שכאלה.

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו

וטולסטוי ממשיך, "אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה".

יום האם, שהפך ליום המשפחה. תמונות של חיוכים, צילומים מטיולים, מפה ומשם.

ורגע לפני ורגע אחרי, יכול להיות משהו אחר לגמרי.

בשנה האחרונה התגלתה לי עוד סיבה – למה בחרתי לי במקצוע הזה – מספרת סיפורי משפחה, סיפורי חיים, מוציאה זכרונות לאור.

תמיד נמשכתי לשמוע סיפורים על אנשים. כן, ואני מאלה שכשאני הולכת ברחוב והחלונות פתוחים, אני מנסה להבין, לקלוט משהו מרחשי הבית, מרחשי המשפחה.

השנה האחרונה היא שנה מואצת אצלי. הגיע הזמן לכל מיני דברים שיצאו סוף סוף לאור. הרגשתי ומרגישה צורך גדול לספר את הסיפור שלי, ואז פתאום זה מתחבר – הרי זה מה שאני עושה. שומעת סיפורים, סיפורי חיים, הטוב, הפחות טוב, הכל.

והבנתי את הכמיהה שלי לשמוע סיפורים.

אבא

אז זה אבא שלי, ואיתו אחותי ואני.

אחותי בת שלוש, בערך, ואני בת שמונה.

מסיבת שבועות בגן שולה.

חמש שנים אחר כך אבא שלי נפטר.

ואני, אני כמעט לא זוכרת כלום מלפני.

ועכשיו זה הזמן לשאול, לחזור, לעורר את הזכרונות.

 

לכל המשפחות, גדולות כקטנות, מאושרות ופחות, לפני ואחרי.

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

מבגדד לארץ אהבתי

"ליל הבריחה מבגדד זכור לי היטב. אמי קראה לי לבוא אליה. עזבתי הכל והלכתי. אמא ביקשה ממני לשבת לידה, חיבקה אותי ואמרה עם דמעות בעיניה, "בני היקר, אתה עוזב אותנו הלילה בדרכך לארץ אבותינו. אינני יודעת אם אזכה לראות אותך שוב. אשריך שאתה זוכה לקחת חלק בבניית הארץ. בקשה אחת לי אליך והיא – אל תפסיק להניח תפילין". התחבקנו, בכינו ונפרדנו. דבריה מאותו ערב נשמרו בליבי שנים רבות. רק אחרי עשר שנים זכיתי לפגוש שוב את בני משפחתי, במבצע העלאת יהדות עיראק ארצה."

סיפור על אהבה גדולה למדינה, למשפחה למוסיקה ובכלל. אהבת חיים שפורחת גם בגיל 88.

זכיתי להכיר ולהכנס לעולמו של אדם מרתק וטוב, טוב ממהות.

תודה :)

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

בין הזמנים

יש עסקים שהעונה חמה שלהם היא לפני החגים. לפני ראש השנה, לפני פסח. אצלי, כבר למדתי, העונה החמה היא עכשיו, בין יום השואה ליום הזיכרון ליום העצמאות.

הרבה טלפונים, הרבה שאלות, "אנחנו מרגישים שהגיע הזמן לספר את הסיפור של אמא/אבא/סבא/סבתא". לא תמיד זה ממשיך לספר, אבל זה לא משנה. זה זמן להיזכר, זמן להתקרב, זמן להתגעגע.

ואצלי הכווץ' בלב גדל משנה לשנה. ימי השואה והזיכרון היו תמיד משהו שמעבר לסבולת שלי. בגלי צה"ל, פעם אחת נשלחתי לסקר לוויה של חייל ואחר כך כבר ביקשתי שלא. מאז שהפכתי לאמא, סף הזוועות שלי ירד, אלה שאני מסוגלת לספוג.

ועכשיו, עם הסיפורים שאני פוגשת וכותבת, בזמנים האלה הולכים איתי אלה שהם לא ממשפחתי, אבל הם כבר מוכרים לי.

ברוניה, אמא, של אילנה, אילונצ'קה, וגם בת הדודה האהובה, אדית.
אמו של מאיר, חנה, והאח הצעיר, בנו.
אמא ואבא של לוטי, יוליוס ואלה, וכל הדודים, הדודות ובני הדודים שלאורך עמק נהר הריין.
אבא ואמא של מרים, ז'יגה וברטה, והאחות הקטנה בת ה-3.
כל משפחתה של יעל – מאמא, אהרון, אטלה, ליובה, מירלה ומישה.
כמעט כל משפחותיהם של לנה ואלכסנדר.

כולם נכנסו לליבי. וכל סיפור של השרדות הוא יחיד ומיוחד. רגע אחד. איך היה יכול להיות כך, ודווקא קרה אחרת.

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

זמן אחר

clokcבינתיים, חדר אחד בבית זכה לסדר פסח. הפעם התחלתי ממני, ונתתי לעצמי מתנה – סידרתי את חדר העבודה שלי. כל מיני מציאות מצאתי שם, ובתוך סלסלה שבה הבאתי דברים מבית ילדותי והיו לי כל מיני תכנונים לגביהם, מצאתי את השעון של סבא שלי.

פעם, לא יכולתי לישון אם היה לי תקתוק ליד האוזן. אבל עכשיו, כשמאחורי שבע שנים של לילות ללא שינה רציפה, שכללתי מאוד את יכולת ההירדמות שלי. אז יכולתי לקחת את השעון הזה לליד המיטה, למקום שבדיוק היה חסר לי שעון.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

הראשון שלי

זכרון ראשוןיש כאלה שכשאני שואלת אותם מה הזכרון הראשון שלהם, הכי מוקדם, הם שולפים מיד. ללא היסוס. מחכה ומוכן לצאת לאור.

"הזיכרון הכי מוקדם שלי הוא באמת רחוק. אני לא זוכרת הכול, אבל ישנם כמה זיכרונות. הייתי בת ארבע, אולי פחות. גדלתי אצל סבתא שלי, לא הכרתי את אמי ואבי נפטר זמן קצר אחרי לידתי. יצאתי לרחוב לשחק עם עוד ילדה ופתאום באה חברה אחרת שאמא שלה שלחה אותה לחברה ברחוב אחר. שתיהן ברחו ואני נשארתי ברחוב לבד, לא מכירה אף אחד. עזבו אותי לבד. הייתי מבוהלת, אבל הייתה לי תושייה למצוא את הדרך חזרה לפי הדרך בה באתי. סבתא כבר חיכתה ליד השער. היא התחילה לדאוג לי, "איפה אני, איפה הנכדה שלה?", היא ראתה שילדות האחרות חזרו הביתה בלעדיי."

תמיד יש שם רגש שחרוט עמוק בנפש. רגש עז. האם בדרך כלל הרגש הזה הוא חיובי או שלילי? עוד לא לגמרי יודעת, אבל בדרך כלל אני שומעת סיפור, זכרון, של סיטואציה לא קלה. לא רגילה, ולכן היא נזכרת כל כך טוב.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

גיבורי היום-יום

img083הגיעה אלי פניה מבית ברל – לכל מי שתיעד את חייו או חייו של בן משפחה בכתיבה, בצילום – לצרף את סיפורו האישי למאגר הולך ונבנה של סיפורי יומיום של אלה שגרו כאן ב-150 השנים האחרונות:

בימים אלה מקימים בבית ברל מאגר סיפורים, אוסף ייחודי של זיכרונות ועדויות היסטוריות, כתובות, מוקלטות או מצולמות של אנשים ונשים פרטיים, המספרים את סיפורם האישי, שהוא תמיד ייחודי וקולקטיבי כאחד. פרויקט "מנהרת הזמן- בית ברל" מוקדש להיסטוריה של חיי היומיום בארץ ב-150 השנה האחרונות. הוא מתמקד בחייהם של אנשים ונשים, יהודים וערבים, ותיקים, עולים ומהגרים, חילונים ודתיים.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

בעיניי המפליג

ma"כשעלינו לאנייה, כל המיטות היו תפוסות. על האנייה לא היה לנו מקומות לישון בהם. הראשונים שעלו תפסו את כל המיטות שיש. ידעת עם מי אתה הולך לישון אבל לא ידעת עם מי אתה קם… כשחיכינו על הרציף וגם אחר כך, על האוניה, קיבלנו לחם ומרגרינה שהיו כל כך טובים שאי אפשר לתאר את הטעם הטוב שלהם".

כך היא תיארה באוזניי את ההפלגה לארץ, כמה חודשים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. כמה וכמה פעמים הזכירה את טעמם המשובח של הלחם והמרגרינה שקיבלו הפליטים והניצולים שהתקבצו מכל רחבי אירופה על סיפון האוניה. ומכל ההפלגה כולה, זכרה בעיקר את הכניסה לנמל חיפה. זה היה יום חג בארץ והיא התפלאה לראות אנשים שטים בסירות בים. "שאלתי מישהי, 'תגידי, פה מטיילים? פה זה חג?', בשבילנו, זה שאנחנו חיים, כבר היה משהו".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב

גנים של סוחרים

כשאני שקועה במחשבות ובהגיגים – רעיונות וסיעור מוחות קטן ביני לבין עצמי על העסק שלי (מודה, קשה לי לקרוא לזה עסק, נשמע לי קר מדי, עסקי) – פתאום מתחבר אצלי חיבור. הצתה מאוחרת, אני אומרת לעצמי, הרי זה ידוע כבר דורות רבים – אבל עכשיו זה התחבר אצלי, אלי.

oldstoresפגשתי, שאלתי וראיינתי אנשים שעלו מכל מיני מקומות – גרמניה, ארגנטינה, פולין, מרוקו, סלובקיה, עיראק ועוד – וכמעט כולם – פרנסת משפחתם הייתה על המסחר ובתי מלאכה. סוחרי בדים, טקסטיל, מכולת, פונדק דרכים. בערים הגדולות, בעיירות ובאזורי הכפרים. ובעצם, גם לסבא של אמא שלי היה בית מסחר לעצים, לסבא מהצד השני היתה מכולת. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | להגיב