כתיבת סיפור חיים, כתיבת ביוגרפיה, מהווה הזדמנות מיוחדת לראות את שהיה, להיזכר ולהזכיר. הזדמנות לשזור את הסיפורים והזיכרונות, לצרף תמונות ולספר לדורות הבאים. הזדמנות להתקרבות, בין דורות, בין אדם לעצמו.
כל אדם הוא עולם ומלואו. אני מגיעה לכל מרואיין בסקרנות ובכבוד, ממתינה שיפתח בפני דלת אל עולמו. העולם המצטייר מן המילים הוא תמיד מרתק ומרגש. זו הזדמנות מיוחדת למי שמספר את סיפור חייו, למשפחתו ולחבריו להיזכר וגם לגלות סיפורים חדשים. הספר הוא מתנה לכולם, אוצר של זיכרונות וסיפורים משפחתיים.
ביחד, ניצור ספר המביא את סיפור החיים החד פעמי של כל אחד ואחת. עם הרבה סבלנות, התרגשות והכרה בחשיבות המעשה של כתיבת הביוגרפיה ותיעוד הזיכרונות. החל משלב ההכרות, הראיונות ועד ההוצאה לאור. אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה להביט על חיים שלמים ומלאים עם אנשים שהגיעו ממקומות שונים וממשפחות שונות. לשמוע ולראות איתם מה חשוב ומה העיקר בהביטם על חייהם. מכל ספר ומכל סיפור אני גם לומדת ומתחדשת.
אני רואה בכתיבת סיפורי החיים שליחות אמיתית. לספר ולהעלות על הכתב את תולדות חיינו כאן. מדוע הגענו לכאן, מאין הגענו ומה עברנו בדרך. סיפורים שהגיע זמנם להשמע.
פגישת הכרות ראשונה, ללא תשלום. אתם מוזמנים להתקשר, לשאול ולהתרשם.
"כשעלינו לאנייה, כל המיטות היו תפוסות. על האנייה לא היה לנו מקומות לישון בהם. הראשונים שעלו תפסו את כל המיטות שיש. ידעת עם מי אתה הולך לישון אבל לא ידעת עם מי אתה קם… כשחיכינו על הרציף וגם אחר כך, על האוניה, קיבלנו לחם ומרגרינה שהיו כל כך טובים שאי אפשר לתאר את הטעם הטוב שלהם".
כך היא תיארה באוזניי את ההפלגה לארץ, כמה חודשים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. כמה וכמה פעמים הזכירה את טעמם המשובח של הלחם והמרגרינה שקיבלו הפליטים והניצולים שהתקבצו מכל רחבי אירופה על סיפון האוניה. ומכל ההפלגה כולה, זכרה בעיקר את הכניסה לנמל חיפה. זה היה יום חג בארץ והיא התפלאה לראות אנשים שטים בסירות בים. "שאלתי מישהי, 'תגידי, פה מטיילים? פה זה חג?', בשבילנו, זה שאנחנו חיים, כבר היה משהו".
כשאני שקועה במחשבות ובהגיגים – רעיונות וסיעור מוחות קטן ביני לבין עצמי על העסק שלי (מודה, קשה לי לקרוא לזה עסק, נשמע לי קר מדי, עסקי) – פתאום מתחבר אצלי חיבור. הצתה מאוחרת, אני אומרת לעצמי, הרי זה ידוע כבר דורות רבים – אבל עכשיו זה התחבר אצלי, אלי.
פגשתי, שאלתי וראיינתי אנשים שעלו מכל מיני מקומות – גרמניה, ארגנטינה, פולין, מרוקו, סלובקיה, עיראק ועוד – וכמעט כולם – פרנסת משפחתם הייתה על המסחר ובתי מלאכה. סוחרי בדים, טקסטיל, מכולת, פונדק דרכים. בערים הגדולות, בעיירות ובאזורי הכפרים. ובעצם, גם לסבא של אמא שלי היה בית מסחר לעצים, לסבא מהצד השני היתה מכולת. המשך »
האפשרות הזו תמיד קיימת – ללמוד מכל מי שאני פוגשת. כבר אמרו חז"לינו – איזהו חכם? הלומד מכל אדם. לא תמיד אני זוכרת ללמוד ממי שעקפה אותי בתור בסופר וגם לא מקרובים יותר…
למזלי, העבודה שלי מזמנת לי הזדמנות מרוכזת ומזוככת ללמוד מכל אדם. מכל אדם שאני פוגשת ומקשיבה לסיפור חייו. למילים שנאמרות, למילים שמהססות ולאלה ששותקות. הרי אני באה כדי להקשיב, כדי לשאול – כך שכל כולי בסיפור והלמידה – היא כבר שם. בילט אין.
להיוודע לסיפור חיים מתחילתו. ההורים, לפעמים גם סבא וסבתא, למקומות, למעשים, לזיכרונות ובעיקר לראיה הזו, שיש בגיל 70-80-90. כנראה שאז הרבה יותר קל לדעת מה עיקר ומה תפל. מה חשוב ומה לא.
לכבוד יומולדת 90 נפגשתי איתה, לכתיבת סיפור חייה. אישה קטנה גדולה, זו קלישאה, אבל מטבען, קלישאות לפעמים גם נכונות. פגישה ראשונה ואני תמיד סקרנית לדעת את מי אפגוש כשתפתח הדלת ואכנס לסיפור חייו של מישהו חדש. כשנפתחה הדלת מבטh נדד מטה, קומתה הנמוכה הפתיעה אותי. אבל בהמשך, נפעמתי מעצמת נשמתה. המשך »
תגובות אחרונות