זמן אחר

clokcבינתיים, חדר אחד בבית זכה לסדר פסח. הפעם התחלתי ממני, ונתתי לעצמי מתנה – סידרתי את חדר העבודה שלי. כל מיני מציאות מצאתי שם, ובתוך סלסלה שבה הבאתי דברים מבית ילדותי והיו לי כל מיני תכנונים לגביהם, מצאתי את השעון של סבא שלי.

פעם, לא יכולתי לישון אם היה לי תקתוק ליד האוזן. אבל עכשיו, כשמאחורי שבע שנים של לילות ללא שינה רציפה, שכללתי מאוד את יכולת ההירדמות שלי. אז יכולתי לקחת את השעון הזה לליד המיטה, למקום שבדיוק היה חסר לי שעון.

פתחתי את הקונכיה הכתומה, הפכתי ומתחתי. קירבתי לאוזן ושמעתי תקתוק. הוא עובד! ואפילו השעון המעורר עובד. ומאז כל לילה לפני השינה אני מותחת אותו. ויש בתנועה הזו חיבור לזמנים אחרים, שבהם הכל היה לאט יותר ואפשר לעצור לכמה שניות כדי למתוח שעון.

וכשהתחלף השעון לקיץ, ידעתי שעליו אפשר לסמוך, בניגוד לכל השאר שמחוברים לאיזה מחשב או טלפון ואין לי מושג אם ישתנו בעצמם או שעלי להזיז אותם קדימה. הפלאפון שלי כבר העיר אותי שבוע קודם בחמש וחצי בבוקר כי התחלף לו השעון פתאום. והכתום הזה, זז שעה רק כשאני מכוונת. עבודת יד.

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *