מבגדד לארץ אהבתי

“ליל הבריחה מבגדד זכור לי היטב. אמי קראה לי לבוא אליה. עזבתי הכל והלכתי. אמא ביקשה ממני לשבת לידה, חיבקה אותי ואמרה עם דמעות בעיניה, “בני היקר, אתה עוזב אותנו הלילה בדרכך לארץ אבותינו. אינני יודעת אם אזכה לראות אותך שוב. אשריך שאתה זוכה לקחת חלק בבניית הארץ. בקשה אחת לי אליך והיא – אל תפסיק להניח תפילין”. התחבקנו, בכינו ונפרדנו. דבריה מאותו ערב נשמרו בליבי שנים רבות. רק אחרי עשר שנים זכיתי לפגוש שוב את בני משפחתי, במבצע העלאת יהדות עיראק ארצה.”

סיפור על אהבה גדולה למדינה, למשפחה למוסיקה ובכלל. אהבת חיים שפורחת גם בגיל 88.

זכיתי להכיר ולהכנס לעולמו של אדם מרתק וטוב, טוב ממהות.

תודה 🙂

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *