כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו

וטולסטוי ממשיך, “אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה”.

יום האם, שהפך ליום המשפחה. תמונות של חיוכים, צילומים מטיולים, מפה ומשם.

ורגע לפני ורגע אחרי, יכול להיות משהו אחר לגמרי.

בשנה האחרונה התגלתה לי עוד סיבה – למה בחרתי לי במקצוע הזה – מספרת סיפורי משפחה, סיפורי חיים, מוציאה זכרונות לאור.

תמיד נמשכתי לשמוע סיפורים על אנשים. כן, ואני מאלה שכשאני הולכת ברחוב והחלונות פתוחים, אני מנסה להבין, לקלוט משהו מרחשי הבית, מרחשי המשפחה.

השנה האחרונה היא שנה מואצת אצלי. הגיע הזמן לכל מיני דברים שיצאו סוף סוף לאור. הרגשתי ומרגישה צורך גדול לספר את הסיפור שלי, ואז פתאום זה מתחבר – הרי זה מה שאני עושה. שומעת סיפורים, סיפורי חיים, הטוב, הפחות טוב, הכל.

והבנתי את הכמיהה שלי לשמוע סיפורים.

אבא

אז זה אבא שלי, ואיתו אחותי ואני.

אחותי בת שלוש, בערך, ואני בת שמונה.

מסיבת שבועות בגן שולה.

חמש שנים אחר כך אבא שלי נפטר.

ואני, אני כמעט לא זוכרת כלום מלפני.

ועכשיו זה הזמן לשאול, לחזור, לעורר את הזכרונות.

 

לכל המשפחות, גדולות כקטנות, מאושרות ופחות, לפני ואחרי.

 

 

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *