אז מה זה בעצם העניין הזה עם אמונות? ולמה זה כל כך קריטי?
אם יש משהו שאני מאוד מאוד רוצה, זה יכול להיות רצון להגשים משהו בחיי או להגמל ממשהו או להרפא. ואני ממש ממש רוצה את זה. וזה לא קורה. כמה שאני מנסה, ועושה ומתרגלת וחושבת מחשבות טובות – זה תקוע. אולי זז טיפה. וגם כשאני מנסה עוד יותר – זה לא זז.
אז מה קורה שם? כמעט תמיד יהיו שם מתחת מחשבה ורגש שהפכו עם השנים לאמונה חזקה שלא נותנת לדברים לקרות. וזה לא שיש לה כוונות רעות, לאמונה. להיפך, רוב הסיכויים שהאמונה הזו נוצרה כדי לשמור עלינו, להגן עלינו, לפעמים כדי שנוכל פשוט לשרוד. ועם המנגנון הזה – שהאמונה בבסיסו, אנחנו ממשיכות להסתובב בעולם.
למשל – אני מאוד רוצה להצליח. ועושה הרבה שזה יקרה. וגם כשאני מגדילה הכנסות, או את העסק או מחליפה עבודה – עדיין המצב נשאר דומה, משהו שם תקוע.
ואז מתגלה ונחשפת אמונה שלפיה "זה ממש ממש אגואיסטי לרצות לעצמי". זה יכול להיות כי גדלתי בבית שבו הרצונות שלי הפריעו, או זה היה נדנוד, או שתמיד היה משהו חשוב יותר ודחוף יותר, או כי גדלתי בחברה שהכי חשוב לא להתבלט וכדאי להיות כמו כולם. יכולות להיות לאמונה הזו כל מיני שורשים. והתוצאה היא זו – כל עוד האמונה הזו פועלת אין לי באמת סיכוי להצליח. כי מי רוצה להיות אגואיסטית?
במהלך המסע שלי להגשמה ולריפוי עברתי דרך ארוכה של גילוי הרצונות שלי, לגלות בכלל שאני רוצה, ולגלות את המכשולים השקופים שבדרך. מוזמנים לצאת למסע איתי.